נ.ב. רציתי לכתוב על צלה "המטפלת "
לתאר את דרכי פעולתה,
להמליץ על טיפוליה המופלאים בכל פה...
יצא לי מכתב אהבה.
רק משום שזה מה שזה זה ,
כלומר, שבזה העניין כולו בעצם...
אהבה.
כמה נפלאה ההזדמנות לספר לעולם עלייך: על הנסים והנפלאות אשר חוללת.
להמליץ לכל מי שיקרא את המילים לעשות את הדרך אלייך.
אל הבקתה שבקצה הכפר, אל הקלחת הרותחת שלך, בה נבחשים מיטב החומרים שיש לעולם להציע:
הקמת אותי על רגלי,
זהו לא רק "ביטוי שגור אלא - מעשה של משש.
בידייך המרפאות עזרת לי, להתרומם על רגלי הושטת שתי ידיים לעברי, בשעה שהאמנתי ששום יד לא תוכל למשות אותי מהבור.
ידיים זעירות איתנות רכות רכות לא ויתרו עלי.
בעדינות וסבלנות אין קץ , לימדת אותי להקשיב לעצמי ומתוך כך, מחדש: לאכול, לדבר, ללכת,לתת משמעות לחיי ולי עצמי.יותר מכך, למדת אותי לשים לב לכנפיים נסתרות, שנשאו אותי (בסופו של דבר) הלאה אל חיי שלי.
כמו אם המלווה בהתרגשות ושמחה את התינוק שלה- מתוך ביטחון מלא בכוחותיו, ביכולתו אפשרת לי לצמוח, בלי לדחוף או למשוך – סמכת עלי והרגשתי.
לא נבהלת שהתפרקתי, בכיתי, צעקתי, גם לא כשבעטתי... ניגבת לי את הדמעות, חיבקת.
מתוך נחת שכזאת, עזרת לי לפתוח אין ספור חלונות בתודעתי שהייתה מוכה וחבולה,
להניח אבני פינה לנפשי הבוגרת, החופשית.
בכנות חדה כתער, בחוצפה "מכשפית" בלתי מתפשרת שכמעט תמיד מתלווה אליה צחוק רם,
העמדת לפני עוד ועוד מראות, לא נתת לי לחמוק ממראה דמותי במראות הצלולות המפתיעות :
לא שופטות אך לעולם לא משקרות .
המתנות שקיבלתי ממך (לפני כמעט 13 שנה) מלוות אותי תמיד, מוסיפות לכוחותיי וחוכמתי עוד ועוד כמעיין המתגבר...איך אוכל להודות לך?
אי שם בימים ההם טמנו זרע נקשרו הנפשות זו שלי וזו שלך העתידות לצאת יחד להרפתקאות רבות בארץ האפשר.אני אוספת אין ספור רגעי קסם ותדהמה לשמיכת אריג יפיפייה שזורה בחוט של דמעות, עטורת עיניי נשים עמוקות, צחוק תינוקות, חתונות, לידות, ומיתות, סיפורי חיים מעוררי השתהות ותימהון.
יחד אנו חולקות דרך לעיתים מקרוב לעיתים ממרחקים גדולים.
והדרך מלאה ניסים עד שהלב מחשב להישבר ומתקשה להאמין אבל הכל אמת והכל מכאן, נובע מתוך אותו שורש עמוק שחולקות אותו אישה לאחותה רועתה...
ואת תמיד שם, חלק בלתי נפרד מהרפתקאות חיי, יושבת ישיבה מזרחית עוצמת עיניים ועל פי רוב מזמרת.
אני אוהבת אותך מעל ומעבר.
זיסי
לתאר את דרכי פעולתה,
להמליץ על טיפוליה המופלאים בכל פה...
יצא לי מכתב אהבה.
רק משום שזה מה שזה זה ,
כלומר, שבזה העניין כולו בעצם...
אהבה.
כמה נפלאה ההזדמנות לספר לעולם עלייך: על הנסים והנפלאות אשר חוללת.
להמליץ לכל מי שיקרא את המילים לעשות את הדרך אלייך.
אל הבקתה שבקצה הכפר, אל הקלחת הרותחת שלך, בה נבחשים מיטב החומרים שיש לעולם להציע:
הקמת אותי על רגלי,
זהו לא רק "ביטוי שגור אלא - מעשה של משש.
בידייך המרפאות עזרת לי, להתרומם על רגלי הושטת שתי ידיים לעברי, בשעה שהאמנתי ששום יד לא תוכל למשות אותי מהבור.
ידיים זעירות איתנות רכות רכות לא ויתרו עלי.
בעדינות וסבלנות אין קץ , לימדת אותי להקשיב לעצמי ומתוך כך, מחדש: לאכול, לדבר, ללכת,לתת משמעות לחיי ולי עצמי.יותר מכך, למדת אותי לשים לב לכנפיים נסתרות, שנשאו אותי (בסופו של דבר) הלאה אל חיי שלי.
כמו אם המלווה בהתרגשות ושמחה את התינוק שלה- מתוך ביטחון מלא בכוחותיו, ביכולתו אפשרת לי לצמוח, בלי לדחוף או למשוך – סמכת עלי והרגשתי.
לא נבהלת שהתפרקתי, בכיתי, צעקתי, גם לא כשבעטתי... ניגבת לי את הדמעות, חיבקת.
מתוך נחת שכזאת, עזרת לי לפתוח אין ספור חלונות בתודעתי שהייתה מוכה וחבולה,
להניח אבני פינה לנפשי הבוגרת, החופשית.
בכנות חדה כתער, בחוצפה "מכשפית" בלתי מתפשרת שכמעט תמיד מתלווה אליה צחוק רם,
העמדת לפני עוד ועוד מראות, לא נתת לי לחמוק ממראה דמותי במראות הצלולות המפתיעות :
לא שופטות אך לעולם לא משקרות .
המתנות שקיבלתי ממך (לפני כמעט 13 שנה) מלוות אותי תמיד, מוסיפות לכוחותיי וחוכמתי עוד ועוד כמעיין המתגבר...איך אוכל להודות לך?
אי שם בימים ההם טמנו זרע נקשרו הנפשות זו שלי וזו שלך העתידות לצאת יחד להרפתקאות רבות בארץ האפשר.אני אוספת אין ספור רגעי קסם ותדהמה לשמיכת אריג יפיפייה שזורה בחוט של דמעות, עטורת עיניי נשים עמוקות, צחוק תינוקות, חתונות, לידות, ומיתות, סיפורי חיים מעוררי השתהות ותימהון.
יחד אנו חולקות דרך לעיתים מקרוב לעיתים ממרחקים גדולים.
והדרך מלאה ניסים עד שהלב מחשב להישבר ומתקשה להאמין אבל הכל אמת והכל מכאן, נובע מתוך אותו שורש עמוק שחולקות אותו אישה לאחותה רועתה...
ואת תמיד שם, חלק בלתי נפרד מהרפתקאות חיי, יושבת ישיבה מזרחית עוצמת עיניים ועל פי רוב מזמרת.
אני אוהבת אותך מעל ומעבר.
זיסי
No comments:
Post a Comment