.אני למדתי אנטומיה במטבח אצל אמא
אמא היתה בעלת תואר במיקרוביולוגיה מאוניברסיטת ורשה, שלא עשתה עם זה כלום מעולם ורק גידלה אותנו בבית, והייתה בעלת חוש דידקטי במיוחד. אז אני נבחרתי כתלמידה הנבחרת והיחידה כי לא היה אפ אחד אחר.
מידי שבוע, אמא סחבה סלים מהשוק ומיד כשחזרה, קראה לי למטבח לטקס פוסט מורטום. בעקר השתתפו בטקס תרנגולות, פרות ולפעמים היו אברים של פרה קטנה במיוחד אבל אז לא אמרו את השם שלה (כדי שלא יפלט לי פתאום איפה שאסור ,שאצלנו אוכלים חזיר, במיוחד בטשולנט).
לכבוד הטקס, השיש שתמיד היה עמוס, התרוקן, סכינים התחדדו, המטבח שינה אווירה ואמא… הייתה בשיאה.
היא ניתחה במומחיות קיבה של פרה וזכיתי לראות את כל ארבע הקיבות, תוך כדי הסבר על רמת העיכול של האוכל, מנגנון העלאת הגירה , חשיבותו ואיזה עוד חיה זכתה בכזה.
ראיתי חתך רוחב של לב של תרנגולת עם העליות והחדרים, העורקים הנכנסים והורידים היוצאים, ואם אני אתאמץ אני אזכור את השמות שלהם בלטינית.
קבלתי הסברים מפורטים על ההבדל בין רקמת שריר, גיד, שומן ופסיות למיניהן. אני חושבת שהייתי יכולה לעשות השתלת לב לתרנגולת בלי שום לימודים נוספים.
ידעתי על מחזור הדם ומערכות נשימה שונות .
לפני החגים זכיתי בהשוואות בין יונקים לדגים., אז ,דירתנו הקטנה זכתה בדייר נוסף, קרפיון ששחה באמבטיה. דווקא די התיידדתי איתו בתור הטבע היחידי שהיה בסביבה.
בום על הראש ואמא בחדוות עשייה מראה לי אוצר- הזימים והשלפוחיות של הדייר המת.
למדתי על מבנה השלד, פרקים וקבלתי הסברים על עומסים שונים שסוחבות חוליות שונות
אמא היתה בעלת תואר במיקרוביולוגיה מאוניברסיטת ורשה, שלא עשתה עם זה כלום מעולם ורק גידלה אותנו בבית, והייתה בעלת חוש דידקטי במיוחד. אז אני נבחרתי כתלמידה הנבחרת והיחידה כי לא היה אפ אחד אחר.
מידי שבוע, אמא סחבה סלים מהשוק ומיד כשחזרה, קראה לי למטבח לטקס פוסט מורטום. בעקר השתתפו בטקס תרנגולות, פרות ולפעמים היו אברים של פרה קטנה במיוחד אבל אז לא אמרו את השם שלה (כדי שלא יפלט לי פתאום איפה שאסור ,שאצלנו אוכלים חזיר, במיוחד בטשולנט).
לכבוד הטקס, השיש שתמיד היה עמוס, התרוקן, סכינים התחדדו, המטבח שינה אווירה ואמא… הייתה בשיאה.
היא ניתחה במומחיות קיבה של פרה וזכיתי לראות את כל ארבע הקיבות, תוך כדי הסבר על רמת העיכול של האוכל, מנגנון העלאת הגירה , חשיבותו ואיזה עוד חיה זכתה בכזה.
ראיתי חתך רוחב של לב של תרנגולת עם העליות והחדרים, העורקים הנכנסים והורידים היוצאים, ואם אני אתאמץ אני אזכור את השמות שלהם בלטינית.
קבלתי הסברים מפורטים על ההבדל בין רקמת שריר, גיד, שומן ופסיות למיניהן. אני חושבת שהייתי יכולה לעשות השתלת לב לתרנגולת בלי שום לימודים נוספים.
ידעתי על מחזור הדם ומערכות נשימה שונות .
לפני החגים זכיתי בהשוואות בין יונקים לדגים., אז ,דירתנו הקטנה זכתה בדייר נוסף, קרפיון ששחה באמבטיה. דווקא די התיידדתי איתו בתור הטבע היחידי שהיה בסביבה.
בום על הראש ואמא בחדוות עשייה מראה לי אוצר- הזימים והשלפוחיות של הדייר המת.
למדתי על מבנה השלד, פרקים וקבלתי הסברים על עומסים שונים שסוחבות חוליות שונות
.
לפעמים הייתה אופפת אותה תחושת חגיגיות. בסדר מופתי הייתה פורסת על השיש מוח של פרה ומשווה למוח של תרנגולת(גם בחתכי רוחב כמובן).
למרות שהייתה באלאגאניסטית נוראית במטבח הרגעים האלה זכו בסדר מופתי כיאה לשיעור במעבדה.
אז, לא כל כך עשיתי את הקשר בין הגוויות האלה והאוכל שהיה אחר כך בצלחת. אני סתם שנאתי לאכול בשר אבל הייתי מוכרחה לאכול, יחד עם ההסבר על חשיבות החלבון בתזונת האדם ובכלל הכי שנאתי קישואים שהגיעו לצלחת מסמורטטים וטבולים ברוטב אדום חיוור.
אני זוכרת עיניים מפורקות , טחול וכבד ובאמת שהלימודים האלה היו יותר מעניינים ממה שלבית ספר היה להציע.
אבל , כשהשיחה הגיע למקום אחר, אף פעם לא הבנתי למה לאברים שלי או שלה, בגופ שלי או שלה, האברים האלה , המסוימים, פתאום לא היו להם שמות. נגמרה האנטומיה. היא קראה להם- "שמה" או- "למטה". והאזור הזה הפך אמורפי ובלתי מובחן .
החינוך המיני שקבלתי הסתכם במילה הפולנית"-זוסטב" בעברית- עזוב. כל פעם שאבא שלי הניח עליה יד, על הברך למשל, על הכתף .לא אחרה התשובה לבוא- זוסטב .המילה הזאת נאמרה במין טון כזה שהיה ברור לי שאבא עושה משהו נורא ושהיא כבר אמרה לו כבר ואיך הוא לא מבין.
היה עוד חינוך מיני, פעם הייתי חולה ואמא ליטפה לי את הגב עם טלק כי הייתה לי פריחה. זאת הייתה מין מחלה ייחודית כזאת שזכתה לשם שלבקת חוגרת.
כנראה נהניתי מהליטוף והראתי את זה ואמא אמרה -אני רואה שאת אוהבת דברים כאלה תצטרכי להיזהר מגברים כשתגדלי.
8888888888888888
לפעמים הייתה אופפת אותה תחושת חגיגיות. בסדר מופתי הייתה פורסת על השיש מוח של פרה ומשווה למוח של תרנגולת(גם בחתכי רוחב כמובן).
למרות שהייתה באלאגאניסטית נוראית במטבח הרגעים האלה זכו בסדר מופתי כיאה לשיעור במעבדה.
אז, לא כל כך עשיתי את הקשר בין הגוויות האלה והאוכל שהיה אחר כך בצלחת. אני סתם שנאתי לאכול בשר אבל הייתי מוכרחה לאכול, יחד עם ההסבר על חשיבות החלבון בתזונת האדם ובכלל הכי שנאתי קישואים שהגיעו לצלחת מסמורטטים וטבולים ברוטב אדום חיוור.
אני זוכרת עיניים מפורקות , טחול וכבד ובאמת שהלימודים האלה היו יותר מעניינים ממה שלבית ספר היה להציע.
אבל , כשהשיחה הגיע למקום אחר, אף פעם לא הבנתי למה לאברים שלי או שלה, בגופ שלי או שלה, האברים האלה , המסוימים, פתאום לא היו להם שמות. נגמרה האנטומיה. היא קראה להם- "שמה" או- "למטה". והאזור הזה הפך אמורפי ובלתי מובחן .
החינוך המיני שקבלתי הסתכם במילה הפולנית"-זוסטב" בעברית- עזוב. כל פעם שאבא שלי הניח עליה יד, על הברך למשל, על הכתף .לא אחרה התשובה לבוא- זוסטב .המילה הזאת נאמרה במין טון כזה שהיה ברור לי שאבא עושה משהו נורא ושהיא כבר אמרה לו כבר ואיך הוא לא מבין.
היה עוד חינוך מיני, פעם הייתי חולה ואמא ליטפה לי את הגב עם טלק כי הייתה לי פריחה. זאת הייתה מין מחלה ייחודית כזאת שזכתה לשם שלבקת חוגרת.
כנראה נהניתי מהליטוף והראתי את זה ואמא אמרה -אני רואה שאת אוהבת דברים כאלה תצטרכי להיזהר מגברים כשתגדלי.
8888888888888888
